<h1>ספר החינוך מצוה קנ"ז</h1>
<h2>דף נט.</h2>
שלא לאכול עוף טמא, שנאמר [ויקרא י"א] ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו וגומר. משרשי המצוה מה שכתבנו במאכלות אסורות [מצוה ע"ג וקמ"ז]. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [חולין נ"ט ע"א] סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, כלומר שהן מפורשין בתורה, והן פרסה חלוקה לגמרי, כמו השור והכבש, ומעלה גרה. וסימני העוף לא נאמרו, לפי שהתורה פירשה לנו בשם כל הטמאים שבעולם, וכיון שכן הוא אין צורך לכתוב לנו סימניהן, כי כל עוף הנמצא בעולם חוץ מהם הוא כשר. ומכל מקום מפני שכל אותן מינין שהודיעתנו התורה אין כל אדם בקי בהן הודיעונו חכמים סימנין בהן כדי שיכיר אותן כל אדם ויוכל לאכול מן העופות אף על פי שאינו מכיר אפילו אחד מכל המינין הטמאים המפורשים בכתוב. נמצא לפי דברינו שכל המכיר יפה כל המנויין בתורה שהן כ"ד מינין יכול לאכול מכל עוף אחר שימצא, כיון שאמרו שכל עוף שלא נזכר במניין הטמאים בתורה כשר. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה [חולין ס"ג ע"ב] גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובים על הטמאין, לפיכך פרט הטמאים, כלומר פרט כל הטמאים שבעולם, כן הוא הפירוש לפי דעת רוב הרבנים, כי כל הטמאין שבעולם הוזכרו בתורה. ומי שאינו מכירן אמרו חכמים זכרונם לברכה [שם נ"ט ע"א] שאלו סימניהם, על עוף הדורס בידוע שהוא ממיני הטמאים שבתורה, ופירוש דורס כלומר שנועץ הצפרנים על עוף אחר ומטיל בו ארס כמנהג הנץ ושאר העופות שצדין בהן בני אדם. ויש שאינו דרוס והוא גם כן ממיני הטמאים. ואמרו לנו חכמים זכרונם לברכה [שם ס"ב ע"א] דרך כלל שכל מי שיש בגופו ג' סימנין אילו, שיש לו אצבע יתירה והוא האצבע הגדול שיוצא יותר משאר האצבעות, וזפק, הוא מקום רחב בסוף הוושט שמקבץ העוף שם המאכל בתחילת האכילה, וקרקבן נקלף, הוא המקום הטוחן בו העוף המאכל הנקרא בלעז ונטראי, ויש לו עור דק בתוך הבשר לפנים, ואותו העור נקלף ממקצת העופות, מכיון שיש לו לעוף ג' סימנין אלו בידוע שאינו ממין הטמאים ומותר. שני כללים אלו שכללנו אחד לאיסור ואחד להיתר, כל עוף שהן בו אין צריך שום אדם לשאול עליו לבקי בעופות אלא יאסור ויתיר המותר מיד, שאין בזה פיקפוק. ונמצא לפי כלל זה שארבעה סימני טהרה הן בעופות, ואלו הן, אינו דורס ואצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף. וכבר כללנו שכל עוף שנמצא חסר אחד מהם והוא המיוחד שבהן דהיינו אינו דורס, כלומר שיהיה דורס, שהוא טמא לעולם ואינו צריך לבדוק בו דבר אחר, ואין צריך לומר אם חסר מכולן שאין בו אפילו אחד מסימני טהרה אילו שאסור, שהרי אפילו האחד המיוחד לבד יאסר כמו שאמרנו כל שכן אם חסר מכולן. והנשר הוא גם כן שאין בו אחד מכל סימני טהרה. נמצא עוף חסר מן השנים כלומר שיהיו בו שני סימני טהרה לבד ויחסרו ממנו השנים האחרים, והאחד מן השנים של טהרה שימצאו בו יהיה שאינו דורס ויש לו סימן, כל עוף שהוא כן הוא טהור לאכול לכל מי שמכיר עורב וכל מין הטמאים שיהיה כן כי אם עורב ומינו שהוא כן שאינו דורס ויש לו סימן אחד בגופו מסימני הטהרה, וסימן זה של טהרה אינו קבוע בכל מין העורב אלא יש במין העורב שיש לו אצבע יתירה ואינו דורס, ויש שיש לו זפק ואינו דורס, ויש שקרקבנו נקלף ואינו דורס. כלל הדבר כי במינו ימצאו שני הסימנין אלו של טהרה ולא במין אחר, כן פירשו קצת מן המפרשים. ויש שאמרו כי יש לעורב שני סימני טהרה בגופו מלבד שאינו דורס. נמצא עוף חסר השלשה סימני טהרה ולא ישאר לו כי אם האחד המיוחד והוא שאינו דורס טהור לעולם, לפי שאין בכל העופות הטמאים שלא יהיה בגופם אחד מכל סימני הטהרה אלא שאינו דורס חוץ מפרס ועזניה שהן כן, והן אינן מצויין ביישוב, ומכיון שאינן מצויין ביישוב אין לספק בהן. ויש מן המפרשים שאמרו כי לרבותינו זכרונם לברכה לא היו מצויין אבל עכשיו מצויין הן. וקורא אני עליהם אל תהי צדיק הרבה, כי הם אמרו דלא שכיחי ביישוב, כלומר שמרחיקין הן לעולם ממקומות היישוב, ומכיון שטבעם כן הארץ לעולם עומדת, והדין שוה בכל זמן. נמצאו בגופו שלשה סימני הטהרה, והם אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף, בידוע שהוא כשר, וגם הרביעי הוא בו, כלומר שאינו דורס, שאין בעולם עוף בשלשה סימנין אילו שיהא דורס, ואין צריך לבדוק אחריו כלל אלא שיאכלנו מיד, אבל נמצאו בו שלשה סימני טהרה ויהיה אחד מן השלשה שאינו דורס, בזה ודאי יש לספק הרבה, כי רוב הטמאים הם כן שיש להם שלשה סימני טהרה כאלו, וצריך כל אדם לשאול על עוף כזה אם אינו מכיר כל הטמאים המנויים בתורה. נמצא לפי דברינו שכל עוף שיסופק עלינו אם טמא או טהור יהיה על כל פנים בשני צדדין שיהיו לו שלשה סימני טהרה והאחד מהם אינו דורס כמו שאמרנו שיש לספקו ברוב מיני הטמאים, או שיהיו לו שני סימני טהרה ואחד מהם אינו דורס שיש לספקו בעורב ומיניו, אבל בכל שאר הצדדין אינו בא לידי הספק אלא נדין אותו או בטהור או בטמא מיד. שית דעתך בדבר כי כן הוא לפי כללינו זה. וכלל זה כתבנו אותו לפי סברת קצת המפרשים, כי הרבה פירושים נתפרשו בעניינים אלו של עופות. וכל העופות אמרו רבותינו זכרונם לברכה [שם ס"ג ע"ב] שהן נאכלין במסורת, כלומר שאם קיבלו בני המקום ונהגו בפשיטות לאכלו בחזקת טהור שאין לפקפק עליו כלל, צריך לבדקו. ויתר פרטיה בפרק ג' מחולין. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ואכל כזית מעוף טמא במזיד לוקה, בשוגג פטור.
